כמו תופעות רפואיות שונות גם ההתייחסות לבלוטת התריס הייתה בתחילת הדרך התייחסות קונקרטית למדי. כאשר במאה ה-16 זוהה קשר בין פעילות הבלוטה והתפתחות "זפק" שנבע מגודלה של הבלוטה וכן רמת פעילותה (פעילות יתר של בלוטת התריס). למותר לציין שאמצעי הטיפול היו מוגבלים כמו גם חוסר המודעות לגורמי מחלה. איתור שיבושים תפקודיים בבלוטה והשפעתם הרב מערכתית מתרחש לפני כ-200 שנה עם הגדרת מחלת הגרייבס שנה בעלת מאפייני פעילות יתר כרונית של בלוטת התריס אולם כבר בעת ההיא מאפייני ההתערבות היו מקומיים וממוקדי טיפול בתופעה הקונקרטית
ההפרעות בתפקוד הבלוטה נפוצות יותר בקרב נשים ובשל כך גם תופעות לוואי שונות בעיקר נפשיות קוגניטיביות היו משויכות מגדר. חלק מהמחלות אשר מקורן בתפקוד לקוי של הבלוטה, אף קיבל שמות מכלילות מגדר
בלטות התריס גורם סמוי להפרעות תפקודיות מרחיקות לכת
בעקבות התפתחות המחקר הרפואי ואמצעי הטיפול הובן כי בלוטת התריס הנה חלק ממערכת מורכבת ויש לה השפעות מידיות על מערכות רבות וכמובן גם השפעות משניות ארוכות טווח לעתים השפעות שתוצאותיהן בלתי הפיכות לצד התפתחות המחקר מתפתחת ומשתכללת הגישה ששואפת להשפיע על פעילות הבלוטה בעזרת התערבות ישירה או עקיפה אך עדיין המטרה היא להשפיע על רמת תפקודה של הבלוטה. לעודד, להמריץ את פעילותה או לדכא ולהאט את קצב פעילות הבלוטה. בלוטת התריס המפעילה את השפעתה בעזרת ייצור הורמונים כאמור (T3 וT4, ומופעלת על ידי נוכחות של הורמון יותר המוח (TSH) משמשת שנים רבות כמוקד ומטרה טיפולית, ללא התייחסות לגורמי השפעה עקיפים. גורמים שאינם במגע ישיר עם הבלוטה אך על פי מחקרים מאוחרים. הינם בעלי השפעה מכרעת על תקינות ורמת פעילות בלוטת המגן. וגרומים שתקינות הבלוטה משפיעה עליהם באופן קריטי יש לציין כי גישה זאת לטיפול בבלוטת התריס, נפוץ אף בימינו אלה. זאת בשל גילה הצעיר יחסית של נקודת המבט ההוליסטית לגבי הטיפול בשיבושים תפקודיים ראשוניים ושניונים של הבלוטה. תהליכי ספציאליזציה והתמחות חד דיסציפלינרית, מביאה גם היום, רופאים קונבנציונלים רבים, לשגות בהתמודדות עם מחלות, תסמונות וסימפטומים (פיברומיאלגיה למשל). מחלות אשר על אף כלי האבחון המתקדמים העומדים לרשותם אינם משייכים את הממצאים שלפניהם למכלול המערכות הקשורות בתפקודה התקין של הבלוטה הדוגמאות הבולטות המדגימות גישות שגויות אלה הנן קביעת פרוטוקולי טיפול תרופתי או כירורגי אשר מתאפיין בגישה המצמצמת את השפעת הטיפול ישירות על תפקודי הבלוטה. לדוגמא: מתן חלופת הורמונים (מצבי תת פעילות בלוטת התריס), ללא ניסיון להשפיע על נוכחותם של אלה על ידי שינויים תזונתיים למשל או שינוי בסגנון החיים טיפול נפוץ שהיה ועדיין קיים במקומות רבים הוא פגיעה כירורגית או רדיואקטיבית בבלוטת התריס על מנת לצמצם את גודלה ובכך לבטל את נוכחותם המופרזת של הורמוני הבלוטה (פעילות יתר של בלוטת התריס). מרבית המקרים מקרי קיצון אלה אשר דורשים התערבות כה אגרסיבית. נובעים מאבחון שגוי כגון, חוסר זיהוי של שיבוש כרוני מינורי, בפעילות הבלוטה או כתוצאה מהתפתחות של תסמונות ומחלות אוטואימוניות שבסיסן הוא אובדן איזון ושיווי המשקל פנימי אם ברמת התא (חילוף חומרים) ואם ברמת תפקודים קוגניטיביים, עצביים, רגשיים ונפשיים
שיבושים בבלוטת התריס כתוצאה מטראומה
ידוע כי במקרים רבים תפקודי הבלוטה משתבשים כתוצאה מטראומות נפשיות שלאחריהן יכולה לחול התדרדרות בפעילות בלוטת התריס והתפתחות של תופעות לוואי משניות לעיתים תופעות כרוניות בלתי הפיכות וחסרות מרפא כיום הולכת ומתקבלת גם בקרב הרופאים הקונבנציונליים, הגישה שמכירה בכך שראויה גישה כוללנית (הוליסטית) רב תחומית כאשר מתגלות תלונות על תחלואה ולכן בדיקות הדם לקביעת רמת הורמוני הבלוטה נפוצים ביותר וזאת מתוך הנחה שתופעות תחלואה רבות, מקורן בפעילות לא תקינה של הבלוטה אך יש לזכור ולהדגיש. אנו יודעים כיום כי קיימים שיבושים בתפקודי בלוטת התריס גם כאשר בדיקות הדם מראות על ערכים בתחום הנורמה. ולכן מומלצת כיום עריכת בדיקת רוק למיפוי הורמונלי המאפשרת לא לקבוע את רמת הורמוני הבלוטה המדוייקים אלה גם לאתר ולזהות את הגורמים לשיבושים במערכת ההורמונלית כולה שהינה בעלת תפקיד רב משמעות בשמירה על תפקודים מאוזנים של מערכות רבות כאמור - מהולכה עצבית ועד למערכת העיכול וחילוף החומרים כיום מומלץ לכל אדם אשר מתעוררות בו תחושות עמוקות של אובדן האיזון הפנימי בשל סיבות לא מוסברות. וכמובן על אחת כמה וכמה, כאשר קיימות סיבות ברורות לחוסר האיזון, טראומה רגשית פיזית או לחץ נפשי או אתגר קוגניטיבי. לפנות ישירות למרפאה העוסקת בתחום האיזון ההורמונלי לצד מתן מענה בתחום הרפואה ההוליסטית האלטרנטיבית ולבצע בדיקת רוק במקרים רבים יהיה זה צעד של רפואה מונעת שיחסוך מהמטופל סבל עתידי רב ואף מצבים מסכני חיים